קהילת אנוסי משהד

"אנוסי משהד" היא קהילה יהודית מהעיר משהד שבצפון אירן שהיתה אנוסה לקבל על עצמה את דת האסלאם במשך כמאה שנים , אך שמרה על יהדותה בסתר.
משהד הינה אחת הערים הקדושות ביותר לשיעים בעולם ובה נמצא קברו של האימאם השיעי, "אימאם רזא".
עד המאה ה-18 , נחשבו היהודים באירן לטמאים ועל כן נאסרה עליהם הכניסה למשהד הקדושה.
בשנת 1737 , הזמין רמטכ"ל צבא אירן "נאדר חאן" שהיה מוסלמי סוני, בשובו מנצחונות אדירים בחבל הודו , כארבעים משפחות יהודיות מהעיר קזווין לעבור לעיר קלאת על מנת לשמור על השלל שהביא מהודו , זאת בשל האמון שרחש ליהודים.
לימים הומלך נאדר חאן למלך, קבע את משהד כבירתו והעביר אליה את היהודים, אך ב- 1747 נרצח על ידי קנאים שיעים שבכך סללו את הדרך להחלשת כוחם של הסונים ולהחלפת השלטון הסוני לשיעי .

האניסות

יהודי העיר משהד אשר נותרו ללא הגנה שלטונית, קבעו את משכנם בשכונת "עיידגה" מחוץ לחומות העיר, חיו בפחד מתמיד וחוו פרעות והתנכלויות על רקע קנאות דתית מצד שכניהם המוסלמים. ההתנכלויות הלכו וגברו עד שבערב פסח התקצ"ט ( אפריל 1839 ), העלילו השיעים הקנאים עלילת דם נגד יהודי העיר ובעקבותיה פרצו בעיר מהומות ומאורעות שבהם ביצעו המוסלמים מעשי טבח וביזה ביהודי משהד . "מוות או אסלאם " כפו כהני הדת המוסלמים על היהודים . יהודי משהד ששרדו את הפוגרום, נאנסו לקבל על עצמם כלפי חוץ את דת האסלאם וקיבלו את הכינוי "ג'דיד אל אסלאם" (המוסלמים החדשים) ובחרו בזהות כפולה , כלפי חוץ כמוסלמים , אך שמירת המצוות היהודית בתנאי מחתרת, באדיקות ובחירוף נפש.

בר מצווה גמעטי בכותל
ארון קודש

היציאה ממשהד

בתחילת המאה העשרים, החלה בריחת היהודים ממשהד ועזיבתה . חלקם במסווה של עלייה לרגל לערים הקדושות לשיעים " מכה " ואו " קרבלא " וחלקם ( העמידים שביניהם ) במסגרת נסיעות מסחר לערים כמו מרוו או הראת או ערים אחרות מצפון איראן . בהמשך ולאחר פוגרום נוסף ביהודים ועלילת דם בשנת 1946 , עזבו אותה מרבית תושביה היהודים , תחילה לטהראן הבירה ולאחר מכן חלקם לערים כגון בלונדון, מילנו, המבורג וניו יורק והקימו בהן קהילות משגשגות עם מוסדות קהילה וסיוע לזולת . יהודי משהד שעלו לארץ הקימו בה ועד פעולה, אגודות ומוסדות לסיוע הדדי וגמילות חסדים לחברי הקהילה, והקימו בתי כנסת רבים.